ריפוי בעזרת היפנוזה

ההיפנוזה תופסת מקום נכבר יותר ויותר בין כלי הטיפול אשר עומדים לרשותם של רופאי המשפחה, רופאי השיניים והפסיכולוגים, כל אחד בתחום הטיפול שלו. במדינת ישראל, הטיפול באמצעות היפנוזה קיבל תנופה ממשית כשנת 1984, כאשר נחקק חוק אשר מסדיר את הרשות לעסוק בהיפנוזה. חוק ההיפנוזה מגביל את השימוש בה למטרות איבחוניות, מחקריות וטיפוליות, ושולל לחלוטין את השימוש למטרות בידוריות. למבוגרים שבינינו זכור עדיין גל של מופעי- בידור היפנוטיים, על-ידי מהפנטים מהארץ ואף כאלה שיובאו מחו"ל, אשר שטף את הארץ בשנות החמישים והשישים ואף בשנות השבעים. כל המהפנטים הללו היו אנשי בידור אשר ידעו להפנט מבחינה טכנית (דבר לא קשה כמיוחד), אולם לא יכלו להתמודד עם קשיים אשר התעוררו תוך כדי המופעים, ובוודאי שלא עם סיבוכים מאוחרים יותר, אשר הם אף לא היו מודעים לאפשרות קיומם. 

גל מופעי הבידור, על כל ההשלכות אשר נידון אליו, מנע באופן משמעותי את השימוש העיקרי שלמענו בעצם קיימת ההיפנוזה: טיפול רפואי ,גופני ונפשי, לנזקק. אנשים חששו (וחלקם עדיין חוששים) בעיקר משני דברים: האחד – לא להתעורר מהמצב ההיפנוטי, והשני – אובדן שליטה מוחלט. שני מצבים אלה יכולים, אמנם, להתרחש לעיתים רחוקות, אולם אך ורק במופעי בידוד, אשר בהם ההיפנוזה וכל המעמד שונים בתכלית השינוי מההיפנוזה הטיפולית. 

מן הראוי להסביר זאת בקצרה: במופע בידור, המתהפנט "עומד" לרשותו של המהפנט למשך מספר דקות, כדי לבדר את הקהל אשר שילם במיטב כספו לשם כך.., לכן, או שהוא משתף פעולה עם המהפנט, או שהוא סוגסטיבילי (ניתן להיפנוט) מאוד ושוקע בקלות בהיפנוזה עמוקה. במקרה כזה יכול להתרחש מצב (אשר אכן התרחש בעבר במופעי בידור) שהמהופנט לא רוצה להתעורר, והדבר שונה לחלוטין מלא יכול להתעורר! הסיבה העיקרית לאי רצון זה להתעורר, נובעת מכך שהמצב ההיפנוטי נעים מאוד לכשעצמו, ובהיותו תת- הכרתי, המהופנט מרגיש כאילו מרומה, אחרי שהוא "נתן" את עצמו לצרכי בידור ופתאום סתם כך, בספירה עד שלש, הוא חייב להתעורר רק כדי שהמופע יוכל להימשך כמתוכנן על-ידי המהפנט. 

 

המצב שונה לחלוטין במרפאה מסודרת, על כורסת המטופל, מול מהפנט מורשה(רופא או פסיכולוג), שאליו פנה המטופל מרצונו החופשי, תוך אמון מלא במטפל, ללא צופים וללא כל אלמנט בידורי. בתנאים כאלו מתרחש תהליך היפנוטי, אשר במהותו הינו תהליך עמוק של הרפייה, ובמהלכו חלים שינויים במודעותו של המטופל ובתודעתו. 

מכיוון שהשינה ההיפנוטית הינה שינה אשר האדם נכנס אליה מרצונו החופשי – הוא גם יצא ממנה בכל עת שירצה, כשלרוב הדבר נעשה בתיאום ובהבנה עם המהפנט. כמו כן, המהופנט "מאבד שליטה" אך ורק עד לדרגה אשר הוא באמת מוכן ולא מעבר לה. מהופנט לא ינהג במהלך היפנוזה באופן שונה מאשר מאפשרות לו סך כל המערכות של האמונות וההתנהגויות אשר אותן רכש במהלך ימי חייו. לפי כך, בשנים האחרונות חל שגשוג ניכר בפניות לטיפולים באמצעות היפנוזה. תרמה לכך המודעות ההולכת וגוברת לאפשרויות הגלומות כטיפול ההיפנוטי, הרבה הודות לתקשורת והרבה הודות לעובדה שמשרד הבריאות מכיר בחשיבות ההיפנחה ומעניק רשיונות לעיסוק בכך. הדבר משרה בטחון רב על ציבור הפונים הפוטנציאלי (יש לציין שההיפנוזה הינה התחום הפארה-רפואי היחיד המצריך רשיון).

פרט לשיפור הניכר במעמד היפנוזה בארץ, שחל על-ידי הפקעתו מתחום הבידור והסבתו למטרות טיפוליות בלבד, קיים גורם נוסף אשר תרם לשגשוג של ההיפנוזה: "הכשלון" של הרפואה הקונבנציונלית בהבאת מזור לתופעות רבות, ועקב כך הביקוש ההולך וגובר בקרב הציבור לרפואה חליפית (אשר באופן אישי אני מעדיף לכנותה בשם רפואה משלימה).